החלטה בתיק בש"א 3121/06

לפניי בקשה לפי סעיף 8 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק") להורות על מינוי בורר על-ידי המוסד לבוררות עסקית, אשר יכריע במחלוקות שבין המבקשת לבין המשיבות.

רקע

1.       החל משנת 1997 סיפקה המבקשת למשיבות שירותים לגביית חובות של לקוחותיהן. בחודש אוגוסט 2003 חתמו הצדדים על הסכמים להעברת שירותי הגבייה הניתנים למשיבות מידיה של המבקשת לידיו של עו"ד עופר רביע, וזאת על רקע חילוקי דעות בין המבקשת לבין המשיבות, שאף הולידו הליכים משפטיים (להלן: "הסכמי הגבייה", נספחים א'-ג' לבקשה). בנוסף, חתמו המבקשת והמשיבות על הסכמים עם חברת ניו-דין מערכות פיננסיות בע"מ (להלן: "ניו-דין") , שבגדרם נשכרו שירותיה של ניו-דין לצורך איסוף ציוד קצה מידי לקוחות המשיבות (להלן: "הסכמי האיסוף", ראו לדוגמא ההסכם המצורף כנספח ד' לבקשה).

במסגרת הסכמים אלו, הגיעו הצדדים להסדר לפיו המחו המשיבות למבקשת את זכויותיהן במחצית מן הכספים שיתקבלו מפעולות הגבייה והאיסוף (ראו: "כתב המחאה והוראות בלתי חוזרות", להלן: "כתב ההמחאה", נספח א' להסכמים). כן קבעו הצדדים להסכמים סעיף ליישוב סכסוכים, שזהו נוסחו:

59.                   הצדדים מסכימים ביניהם כי כל חילוקי הדעות ביניהם הנוגעים להסכם זה, ישומו, פרשנותו, תוקפו וכיוב' יבוררו במנגנון ישוב סכסוכים המפורט להלן.

59.1.              בכל מקרה של מחלוקת בין הצדדים כאמור לעיל, יבוצע נסיון לישוב הסכסוך באמצעות נציג בכיר של חברות הכבלים, עו"ד רביע ונציג דסת. טרם תחילת נסיון לישוב הסכסוך, יחליפו הצדדים ביניהם מסמכים הכוללים את תמצית חילוקי הדעות כאמור.

59.2.              ככל שלא יעלה בידי הצדדים ליישב את המחלוקת ביניהם בתוך 14 יום ממועד הפניה לישוב הסכסוך, יפנו הצדדים לבורר אשר ימונה על ידי המוסד לבוררות עסקית, בפניו יתברר הסכסוך בין הצדדים.

59.3.              הבורר יהיה משפטן, ובמקרה והמחלוקת תערב סוגיות חשבונאיות, משפטן בעל רקע כלכלי. הבורר יפסוק לפי הדין המהותי, אולם לא יהיה כפוף לדין הפרוצדורלי. הבורר יחוייב בהנמקה קצרה של פסק הבוררות."

2.       ביום 13/11/05 שלחה המבקשת אל המשיבות מכתב ובו טענה כי לנוכח חוב בסך של כ- 11,000,000 ש"ח שטרם שולם למבקשת, ולנוכח כשלון ניסיונותיה לסיים את המחלוקות עם המשיבות בפשרה, על הצדדים לפנות למוסד לבוררות עסקית לשם מינוי בורר, כמתחייב ממנגנוני הבוררות הקבועים בהסכמים. עם זאת, ציינה המבקשת כי היא מוכנה לקיים ישיבה נוספת במשרדי בא-כוחה כדי לנסות וליישב את המחלוקות שבין הצדדים (ראו נספח ה' לבקשה).

ביום 21/11/05 השיב בא-כוח המשיבות כי טענותיה של המבקשת במכתב הנ"ל מוכחשות וכי עומדות נגדה טענות קשות שעניינן מעשים ומחדלים במימוש ההסכמים שבין הצדדים. מבלי לגרוע מכך, נטען כי על-פי האמור באותם הסכמים, בכל מקרה של מחלוקת יבוצע ניסיון ליישוב הסכסוך טרם נקיטת הליכים משפטיים, באמצעות פגישה בין נציגי הצדדים הרלוונטיים למערכות ההסכמים השונות והחלפת מסמכים הכוללים את תמצית הטענות (ראו נספח ו' לבקשה).

מכאן הבקשה שלפניי למינוי בורר.

טענות הצדדים

3.       המבקשת טוענת כי המשיבות הפרו את ההסכמים שנחתמו ביניהן בכך שבעקבות הפסקת פעילותו של עו"ד רביע ולאחר שהוטלו עיקולים על כלל חשבונותיו, העבירו המשיבות את תיקי הגבייה לעורך-דין אחר ללא תיאום מראש עם המבקשת, ונטלו לעצמן את כספי הגבייה תוך התעלמות מזכויותיה של המבקשת בכספים. זאת ועוד, המשיבות לא עמדו בהיקף העברת התיקים לגבייה ולא סיפקו את המסמכים ואת המימון הדרושים להגשת תביעות נגד חייבים. המשיבות אף הפסיקו את הסכמי האיסוף, ובכך פגעו בהמשך הגבייה וגרעו מחלקה של המבקשת בכספים שאמורים היו להתקבל כתוצאה ממנה.

לגרסת המבקשת, במהלך חודש אוגוסט 2005 התקיימה ישיבה בהתאם להוראות מנגנון יישוב הסכסוכים שבהסכמים, שבה נכחו נושאי משרה בכירים מטעם המשיבות, ביניהם: סמנכ"ל הכספים, מר ישראל לנדרברג, מנהלת שירות לקוחות, הגב' נורית נחמן, היועצת המשפטית, עו"ד יונית רביב, ובא-כוחן של המשיבות, עו"ד גדיש. מטעם המבקשת נכחו מנכ"ל החברה, מר דורון בן שושן, ובא-כוחה, עו"ד דן. במהלך הישיבה, הבהירה המבקשת את זכויותיה ותביעותיה הכספיות כלפי המשיבות ואת הפגיעה הצפויה באלה עקב ביטול הסכמי הגבייה והאיסוף, אולם המשיבות לא הסכימו לחזור בהן מביטול ההסכמים.

לטענת המבקשת, נכון למועד הגשת הבקשה היא זכאית לקבל מתוך כספי הגבייה סכום נומינאלי של 15,000,000 ש"ח, אך המשיבות מסרבות בתוקף לשלם לה סכום זה. על יסוד כל האמור לעיל, טוענת המבקשת כי חילוקי הדעות אינם ניתנים לפתרון באמצעות ישיבות נוספות ולכן, לשיטתה, לא נותר אלא לעבור לשלב הבא הקבוע במנגנון יישוב הסכסוכים, שהוא מינויו של בורר.

4.       המשיבות טוענות כי יש לדחות הבקשה משלושה טעמים עיקריים. ראשית, הן טוענות כי ניהול הליך בוררות ללא שיתופו של עו"ד רביע, שהוא צד מרכזי וחיוני להסכמים נשוא  הבוררות, יהיה בלתי יעיל, ולא יהיה בו כדי להביא לסיום הסכסוך. שנית, טוענות המשיבות כי טרם התמלאו התנאים המוקדמים לקיום הבוררות העומדים ביסוד ההסכמה להליך הבוררות, שכן לא התבצעה חליפת תמצית חילוקי הדעות בכתב בין כלל הצדדים ולא נעשה נסיון ליישוב הסכסוך באמצעות מפגש בנוכחות כלל הצדדים. שלישית, טוענות המשיבות כי לא צומחת למבקשת זכות עצמאית כלשהי מכוח ההסכמים האמורים, הנוגעים בעיקרם ליחסים שבין המשיבות לבין עו"ד רביע, ולפיכך, לא קמה לה עילה לקיום בוררות עם המשיבות. 

מעבר לכך, כופרות המשיבות בקיומו של חוב כלשהו למבקשת וטוענות כי בכריתת ההסכמים היה משום סילוק סופי ומלא של כל חוב ומשום ויתור על כל טענה ותביעה שהיו לצדדים לפני מועד חתימת ההסכמים. המשיבות מוסיפות וטוענות כי עו"ד רביע ומנהלה של המבקשת הם אלו אשר הפרו את ההסכמים, ועל כן, קמה להן הזכות מכוח הסכמים אלה ומכוח הדין לבטל את ההסכמים באופן חד-צדדי ובלא צורך באישור המבקשת (הודעת הביטול מיום 16/5/05 לגבי הסכמי הגבייה מצורפת כנספח ד' לתגובה לבקשה; הודעת הביטול מיום 7/6/05 לגבי הסכמי האיסוף מצורפת כנספח ו' לתגובה לבקשה). לטענת המשיבות, משבוטלו ההסכמים כהלכה, התבטלה מאליה גם זכותה של המבקשת לקבלת מחצית מכספי הגבייה.

דיון

5. סעיף 8(א) לחוק מורה כי: